לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות ואכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים או החוק), בתשעים ימים החל מיום 21.2.2013, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 39094-05-12 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.
עובדות כתב האישום
1. בין הנאשמים לבין אופיר לאלאזר (להלן: אופיר) ובני משפחתו התגלע סכסוך, בין היתר על רקע חוב אותו חב לכאורה אופיר לנאשמים. הסכסוך לווה במספר עימותים הדדיים בעלי אופי אלים בין הצדדים. בשלהי חודש מרץ 2012, או בסמוך לכך, עבר הנאשם 1, שי שלב, עם אשתו וילדיו, להתגורר בביתו של הנאשם 2, דביר בן חיים, ביחד עם משפחתו. באותה העת, התגורר המשיב אף הוא בביתו של הנאשם 2. הנאשמים התקינו מספר מצלמות אבטחה בבית, שחוברו לממיר שהוצב בסלון הבית. ביום 3.4.2012, בשעות הערב, ועל רקע הסכסוך, הגיעו הנאשמים לאזור מגורי משפחתו של אופיר, תוך שהם מדווחים אחד לשני על הגעת בני המשפחה ועל אפשרות הגעת כוחות משטרה למקום. בשלב מסוים, התפתח עימות בין הצדדים. בעקבות זאת, קשרו הנאשמים קשר לרצוח את אופיר ביריות.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, ערכו הנאשמים הכנות כמפורט להלן. הנאשמים הצטיידו בשני אקדחים (לפחות) ובתחמושת, אותם החזיקו ונשאו בלא רשות על פי דין, והמתינו עם האקדחים בסלון הבית. המשיב התקשר מספר פעמים לאנשים שונים שעיסוקם מחשבים ומצלמות וקיבל מהם הנחיות מפורטות כיצד להפסיק את ההקלטה של המצלמות בבית, כדי למנוע את תיעוד הרצח. הנאשם 1 הזמין מונית לבית וכשזו הגיעה התקשר לנהג וביקש ממנו שימתין באזור וישוב זמן מה לאחר מכן, על מנת להיעזר במונית כרכב מילוט.
בשעה 00:55 לערך, בעת שישבו הנאשמים בסלון הבית, כשהם מצוידים באקדחים, והמתינו להגעתו של אופיר, הבחינו הנאשמים בשתי דמויות המגיעות לאזור הבית, ובהן אופיר. הנאשם 1 התקשר שוב לנהג המונית וביקש ממנו לבדוק אם יש משטרה באזור. נהג המונית בדק את האזור והודיע לנאשם 1 שאין משטרה. בסמוך לכך, ניתקו הנאשמים את חיבור הממיר מהמצלמות על מנת למנוע את תיעוד הרצח. הנאשמים יצאו מהבית כשהם מצוידים באקדחים והחלו לירות מספר רב של יריות לעבר אופיר והאדם הנוסף שהיה עימו, כל זאת מתוך כוונה להמית את השניים ולאחר שהחליטו להמיתם. הנאשמים ירו באופיר בסך הכל שש יריות, שפגעו בבטנו, בגבו, בעינו ובשתי רקותיו. הירי בראשו של המנוח בוצע מטווח של פחות ממטר אחד. כתוצאה מהירי, נגרמו לאופיר פציעות קשות אשר בסופו של דבר הביאו למותו. לאחר שאופיר היה שרוי על הכביש, ערך עליו הנאשם 1 חיפוש ומצא סכין. בשלב זה, נמלטו הנאשמים 1 ו-2 מהמקום, והם נעצרו על ידי המשטרה כעבור כשבועיים. המשיב נשאר בבית ודאג עוד באותו הלילה להעלים ראיות ובין היתר לסלק את ממיר המצלמות מהבית ולהשמיד כרטיסי סים של מכשירי פלאפון.
לאור האמור, הואשמו הנאשמים בקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף 29 לחוק העונשין ועבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
תמצית ההליכים הקודמים
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. ביום 21.5.2012, ביקשו באי כוח הנאשמים דחיה של הדיון לצורך לימוד חומר החקירה. ביום 30.5.2012 הודיעו באי כוחם של נאשם 1 והמשיב כי לא ימשיכו בייצוגם. בהתאם, הורה בית המשפט למנות למשיב סנגור ציבורי, וקבע כי שאלת ייצוגו של נאשם 1 תתברר לאחר שיבהיר את רצונו בייצוג פרטי. בדיונים שנערכו ביום 11.6.2012 וביום 19.6.2012, בהתאמה, הודיעו באי כוחם של הנאשם 2 ושל המשיב כי הם מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגדם. נוכח האמור, הורה בית המשפט קמא על מעצרם עד לתום ההליכים. באשר לנאשם 1, סוגיית ייצוגו הוסדרה רק ביום 6.8.2012. בדיון שנערך במועד זה, הודיעו באי כוחו של הנאשם 1 כי הם מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה ועתרו להורות על הכנת תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר. המבקשת התנגדה לבקשה זו. ביום 12.8.2012 הורה בית המשפט (השופט ד' פיש) על מעצרו של הנאשם 1 עד תום ההליכים.
באשר להליכים בתיק העיקרי, ביום 13.9.2012 נפתח שלב ההוכחות ומאז נתקיימו אחת עשרה ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו עשרים עדי תביעה. נכון למועד הדיון בבקשה, נקבעו ארבע ישיבות הוכחות נוספות למועדים קרובים.
נימוקי הבקשה
3. המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי מנחם - גורסת כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, כפי שהן נלמדות מכתב האישום, מלמדות כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה ביותר. המבקשת מציינת כי חרף גילו הצעיר של המשיב, לחובתו הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש ועבירות מין בקטינים. מעבר לכך, נטען כי קיים במקרה דנן חשש להימלטות מן הדין ולשיבוש ההליכים אם ישוחרר המשיב ממעצר, אשר נעוץ בעובדה שהמשיב מעורב בפרשה בה הוא והנאשמים האחרים לא נרתעו מהפעלת אנשים רבים לצורך הוצאת תכניתם לפעול, לרבות לצורך נטרול המצלמות, דיווח על נוכחות משטרתית, מילוט מהזירה, העלמת ראיות והסתרת הנאשמים 1 ו-2 מפני המשטרה. המבקשת מוסיפה כי משפטם של הנאשמים מתנהל כעת בקצב מיטבי, וזאת לאחר עיכובים שנבעו מבקשות דחיה של באי כוח המשיב והנאשם 2 ומעיכוב בהסדרת ייצוגו של נאשם 1. המבקשת מציינת עוד כי היא העבירה להגנה רשימת מפורטת של עשרות עדים, אשר לגישתה ניתן לוותר על שמיעת עדויותיהם, ועד כה הושגה הסכמה מלאה רק לגבי אחדים מהם. לאור האמור, ובהיעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, נטען כי המסוכנות הנשקפת מן העורר ועילות המעצר מצדיקות את המשך מעצרו.
טענות המשיב
4. המשיב - באמצעות באת כוחו, עו"ד רפאלה שפריר - עותר לדחות את הבקשה להארכתו מעצרו ולשקול את שחרורו לחלופת מעצר. לדידו, הארכת מעצר זו, אם תאושר, צפוי שתהא רק אחת מני רבות, שכן ההליך לא יסתיים בזמן הנראה לעין. המשיב מציין כי נותר להעיד עוד כ-90 עדי תביעה במסגרת פרשת התביעה, כשלאחריה צפויה פרשת ההגנה של שלושת הנאשמים, על כל הכרוך בכך וסיכומים עד להכרעה בתיק. בנסיבות אלה, והגם שצוות ההגנה, כמו גם בית המשפט, עושים מאמצים על מנת לזרז את ניהול המשפט, ברי כי המשפט צפוי להימשך עוד זמן רב. המשיב מוסיף וטוען כי חוק המעצרים קובע בבירור כי הארכת מעצר הינה החריג לכלל לפיו מקום בו לא נסתיים משפטו של הנאשם תוך תשעה חודשים הוא ישוחרר. עוד הודגש כי על פי ההלכה הפסוקה עם הימשכות המעצר וחלוף הזמן משתנה מערכת האיזונים ונוטה לטובת הנאשם. כן מציין המשיב כי בשונה מיתר הנאשמים הוא לא נמלט מן השוטרים משך כשבועיים עד לתפיסתו. המשיב הפנה לפסיקה לפיה כאשר צפוי שבקשת המעצר הראשונה תהא חוליה ראשונה בשורה של בקשות נוספות, מן הראוי לבחון תחילה את האפשרות לנקוט בחלופת מעצר בעניינם.
דיון והכרעה
5. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה והאזנתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי להיעתר לבקשה.
6. המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה להארכת מעצר מצויה בסעיפים 62-61 לחוק המעצרים. סעיף 61(א) לחוק המעצרים קובע כי נאשם שכנגדו הוגש כתב אישום אשר שהה במעצר משך תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה טרם נסתיים, ישוחרר ממעצר, בערובה או ללא ערובה. עם זאת, סעיף 62(א) לחוק מעניק סמכות לבית משפט זה להורות על הארכת מעצרו של הנאשם, לתקופה של עד 90 ימים, ובמידת הצורך לשוב ולהורות כך מעת לעת. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד איפוא להוות את החריג לכלל לפיו נאשם המצוי במעצר עד תום ההליכים ישוחרר בחלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם הסתיים משפטו בהכרעת דין. עם זאת, המציאות מלמדת כי לא כך הם פני הדברים והארכת המעצר נדרשת, בפרט בתיקים מורכבים, מכורח הנסיבות ובשל אילוצים מערכתיים ואחרים. אכן, אין זה ראוי לדרוש מנאשמים, כדבר שבשגרה, לשלם בחירותם על האילוצים והקשיים המתעוררים בניהולם של תיקים מורכבים ותיקים שבהם עומדים לדין בצוותא מספר נאשמים. אך מנגד, אין זה ראוי שהציבור ייחשף לסיכונים בשל התמשכותו של ההליך השיפוטי [ראו והשוו: בש"פ 843/05 מדינת ישראל נ' בדראן פיסקה ו (8.2.2005); בש"פ 5118/03 מדינת ישראל נ' אברוטין (23.6.2003)].
בבחינת הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש איפוא בית משפט זה לערוך איזון בין ערכים מתחרים: מחד, הפגיעה בחירות הנאשם אשר עודנו נהנה מחזקת חפות, ומאידך, ההגנה על שלום הציבור ועל בטחונו. במסגרת זו, על בית המשפט לשקול את מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, בשים לב לעברו הפלילי ולחומרת המעשים המיוחסים לו; את החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט וכן הפגיעה המסתברת בחירותו של הנאשם, בהינתן קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק והצפי בדבר הימשכות ההליך המשפטי. כבר נפסק, כי ככלל, עם חלוף הזמן, וככל שמעצרו של הנאשם מתמשך, כך תנוע נקודת האיזון לכיוון ההגנה על חירות הנאשם [ראו למשל: בש"פ 8437/12 מדינת ישראל נ' פלוני פיסקה 7 (2.12.2012); בש"פ 651/12 מדינת ישראל נ' פלוני פיסקה 15 (25.1.2012)].
7. בנסיבות העניין שלפני, סבורני כי האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור מצדיק את המשך מעצרו של המשיב, חרף חלוף הזמן ממועד מעצרו. ויוסבר.
המשיב הואשם בביצוע עבירת רצח, העבירה החמורה ביותר הקיימת בספר החוקים, וכן בביצוע עבירות נשק ובקשירת קשר לפשע. מדובר בעבירות המקימות כנגד המשיב חזקת מסוכנות סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים (סעיפים קטנים (1) ו-(4)). בהקשר זה, כבר נפסק, כי רק בנסיבות מיוחדות וחריגות ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר לגבי מי שהואשם בביצוע עבירת הרצח [ראו למשל: בש"פ 9423/11 ימר נ' מדינת ישראל פיסקה 9 (9.1.2012); בש"פ 7301/10 מדינת ישראל נ' חייבטוב פיסקה 12 (15.11.2010)]. יתרה מכן, נסיבות ביצוע העבירות, כפי שעולות מכתב האישום, מעידות על חומרתם הרבה של מעשיו של המשיב ועל המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. על פי כתב האישום, המשיב ביחד עם שני הנאשמים הנוספים, ירו בקורבנם מספר יריות, מטווח קצר, באופן שגרם לו לפציעות קשות ובסופו של יום למותו. כמו כן, כעולה מכתב האישום, הנאשמים, ובכללם המשיב, ביצעו את הרצח לאחר תכנון מוקדם והכנה, אשר כללה נטרול של מצלמות האבטחה בזירת האירוע, הצטיידות באקדחים והכנת רכב מילוט על ידי הנאשם 1. זאת ועוד, לחובתו של המשיב עבר פלילי עשיר הכולל עבירות רכוש, עבירות מין ועבירות אלימות חמורות. דברים אלו מעידים על מידת מסוכנות גבוהה ביותר הנשקפת מן המשיב אשר ספק אם ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. זאת ועוד, בנסיבות העניין, מקובל עלי עוד כי קיימת עילת מעצר כנגד המשיב שעניינה בחשש מפני שיבוש הליכי המשפט ופגיעה בראיות, מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. זאת, נוכח המעשים המיוחסים למשיב סמוך לאחר ביצוע הרצח, ובהם סילוק ממיר המצלמות מן הזירה והשמדת ראיות נוספות. אזכיר, כי בית המשפט קמא קבע כי קיימות בעניינם של שלושת הנאשמים ראיות לכאורה וכי המשיב לא חלק על קביעה זו לפני. משכך, הרי שקיימים שיקולים כבדי משקל המורים על הותרת המשיב במעצר לעת עתה. לכך יש להוסיף, כי משפטם של הנאשמים מתנהל כעת בקצב הרצוי כאשר ניכרים מאמצים לקדמו במהירות האפשרית.